פסק-דין בתיק ת"א 164201-09

רקע

מונחת לפניי תביעתה של גב' בן-ישי אליס (להלן: "התובעת"), ילידת 1950, לפיצוי בגין נזקי-גוף שנגרמו לה עת מעדה כאשר הלכה על גבי משטח דשא (להלן: "האירוע או התאונה") שבחזית מלון רויאל-גארדן שבאילת (להלן: "המלון"). המלון בבעלות רשת מלונות ישרוטל (להלן: "הנתבעת 1") בוטח בזמנים הרלוונטיים ע"י כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2").  הנתבעות שלחו הודעת צד ג' לעיריית אילת.

לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי להם הצעה שהתבססה על שקלול הסיכויים והסיכונים שהשתקפו בפניי באותו שלב, ביום 23.12.10 הצעתי זו  נדחתה ע"י עיריית אילת. משלא נתקבלה ההצעה התיק נקבע לדיון הוכחות.

ביום 03.05.11 הוגשה בקשה בהסכמת הנתבעות ועיריית אילת למחיקת ההודעה לצד ג'. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי הודעת צד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

ביום 04.05.11 התקיים דיון ההוכחות בו העידו: התובעת, מר בן-ישי יצחק, מר ארמה אילן ומר ביטון גולן ובאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

נסיבות האירוע ושאלת האחריות

בכתב התביעה תוארו נסיבות האירוע כך: "התובעת הילכה במשטח הדשא שבחזית המלון היא החליקה ע"ג מדרגה ומעדה וזאת היות והמדרגה הייתה רטובה, מלוכלכת וחלקה מאוד ובשל הפרשי גובה בין משטח הדריכה לבין המדרגה".

בסיכומיו, טען ב"כ התובעת המלומד כי מעדותה של התובעת ומעדותו של מר בן-ישי יצחק, בעלה של התובעת, עולה כי מדובר בגינת נוי ושהדרך שבה הילכה התובעת הייתה פתוחה לציבור  ושאנשים נוספים עברו בה, והתובעת גם היא הלכה כמו כולם אלא שמעדה וזאת "כי מישהו לא עשה עבודתו נאמנה" (עמוד 13 שורה 31  לפרוטוקול מיום 04.05.11).

עוד נטען כי באזור לא נתלה שילוט או אמצעי אזהרה אחר האוסרים כניסה לשטח הגן. ב"כ התובעת טוען כי התובעת מעדה משום שלא הבחינה במדרגה וזאת בשל הדשא שכיסה אותה. עוד נטען כי על אף הטענה ששטח גינת הנוי שייך לעיריית אילת הרי שבפועל מי שעושה סיורים במקום ובודק מפני מפגעים הם עובדיה של הנתבעת 1 כך שהשליטה בפועל הייתה של הנתבעת 1.

ב"כ הנתבעות המלומד טען כי בכתב התביעה וכן בתצהיר עדותה של התובעת לא הובהר במפורש מהי הסיבה שהביאה לנפילתה של התובעת: האם מדובר במעידה מחמת רטיבות, מחמת לכלוך, עלים או דשא. עוד נטען כי על אף שהתובעת משתמשת במונח 'מדרגות' הרי שבפועל מעיון בתמונות עולה שאין מדובר במדרגות אלא בגינה ציבורית שעוצבה באופן אדריכלי כך שיש מספר מישורי דשא כאשר בין מישור למישור מפרידה טרסה מאבן.

ב"כ הנתבעות טען כי התובעת לא הציגה חוות דעת מומחה הקובעת כי תכנון הגינה היה לקוי או שנפל בו כל פגם וכן לא הובאו ראיות באשר לתקן או תקנה באשר לאבנים הדקורטיביות שבגינה. עוד נטען כי התובעת בחרה ללכת דרך הגינה הציבורית שיש בה צמחים מסלעות ודשא וזאת במקום ללכת בדרך הבטוחה יותר והמיועדת להולכי רגל בדמות מדרכה ציבורית המצוייה חמישה מטרים בלבד מהמקום בו מעדה. ב"כ הנתבעות טען כי לא הובאו ראיות לכך שדבר מה בגינה לא היה תקין באופן שמקים אחריות על הנתבעת כמי שעובדיה מתחזקים את המקום.

דיון והכרעה

ראשית אציין כי מקובלת עלי הטענה לפיה הנתבעת 1 היא ששלטה במקום שכן עובדיה ערכו סיורים במקום לשם מניעת מפגעים וכך גם העיד מר ביטון גולן שהועסק ע"י הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה (עמוד 8 שורות 15-27):

"ש.     אתם עושים סיורים לבדיקת מפגעים?

ת.     כן. גם בגינה זו סיירנו.

ש.    אתה בטוח שערכתם בשטח שמול המלון סיורים?

ת.     אנו מתחזקים אותה. גם באופן עצמאי וגם באמצעות חברה אחרת.

ש.    כששאלתי את מנהל המלון אם עושים שם סיורים הוא כתב שהגינה לא שטח המלון?

ת.     אנו מסיירים בשטח העיריה, מן הראוי שנדאג שתהיה תקינה.